צהריים טובים
היום יצאנו בהרכב מעט שונה. הייפי בכה כל היום על הכרית של שלי ודור ישן עד מאוחר, כי עבר עליו שבוע קשה והוא היה צריך לאגור כוחות להרביץ לשמאלנים. למה להרביץ לשמאלנים? היום יום ירושלים, דור וחבריו הולכים בחולצות לבנות בעיר, מרביצים לשמאלנים והופכים באסטות. התקשרתי ליפה אסולין פעם נוספת, מזכירתה של מלכת מנהרות הבירוקרטיה אמרה שהיא לא יכולה לדבר על דברים כאלה ולשלוח לה מייל.להלן המייל שלה.
הפקדנו תיקים, יסמין קנתה את הקפה בנאדי, החלפנו רשמים עם סידי ויצאנו לדרך. המטרה - הכנסיה הרוסית בככר מוסקבה. הכנסיה הרוסית הייתה סגורה. שלט בכניסה ציין באנגלית שבימי רביעי היא פתוחה מהשעה 9 בבוקר. שלט ברוסית ציין משהו על ה24 למאי והשעה עשר. החלטנו לחזור במועד מאוחר יותר. פנינו לבניין שראינו את תכנית הגגות הנחמדה שלו.
עברנו בידוק ונכנסנו פנימה. הבטחנו ארבע חצרות פנימיות. בפועל ראינו שתיים. אחת הייתה פתוחה לפנינו והשניה נשקפה מהמסדרון. היה זה בית משפט השלום. הצצנו לאולם ספון עץ. בדוכן המושבעים ישב/ה הבת/בן שעבדה בקפיטריית החוסים במחלקה. בהפוגה קלה על אדן חלון שחוגג את העובי קיר דיסקסנו על שימור בירושלים. על קירות בית המשפט היו תלויות עבודות צילום. במסדרונותיו המתינו אנשים לחריצת דינם. ערבים, יהודים, עורכי דין ונאשמים, ממתינים למוצא כפות המאזניים. שמחה לא הייתה שם. בניין מרשים שאנסו את האמאמא שלו והוא מתפקד בכל הכוח.
כשעברנו שם שוב בדרך חזרה ראינו שהאגף המזרחי מוקדש לקונסלויית מוגדישו. לפני שיצאנו פגש אותנו הדחליל. ערכנו היכרות והמשכנו למוזיאון אסירי המחתרות. פה גמלה בליבנו ההחלטה לחפש ל ״אילוז״ מקום למסיבת הרווקים. רכשנו את הכרטיסים ב10 שקלים לסטודנטים והתכוונו להכנס. עלמה חביבה פנתה אלינו ומאד רצתה להדריך אותנו בסיור במוזיאון. שאלנו האם ניתן לסגור את המוזיאון לאירועים. היא אמרה שזה לא ממש נהוג. אז היינו מעט יותר ספציפיים. ביקשנו לערוך את מסיבת הרווקים של אילוז במקום. הרעיון לא מצא חן בעיניה.
"יש פה גרדום"
טוב מאד, אמרנו. זה בדיוק מה שאנחנו מחפשים.
"המקום הזה שייך למשרד הבטחון"
שום בעיה, עכשיו אנחנו יודעים למי לפנות.
כל התנאים למסיבת רווקים מהאגדות היו במקום.
כמובן שגם במוזיאון המחתרות מצאנו עדויות לחפיר
כל ההוכחות
תרומתן של בנות השרות למוזיאון אסירי המחתרות. גם לאלי כהן הקדישו חדר. לא היה אסיר מחתרות
ממוזיאון המחתרות המשכנו סוף סוף אל הכנסייה הרוסית. באופן לא מפתיע כלל וכלל גם בכנסייה הרוסית נמצאו עדויות לחפיר. כך שאם עד עתה היה מי שפקפק או הטיל ספק, כל ההוכחות נמצאו. עיצוב פנים מאת מיכל נגרין
יסמין החליטה להתחזות לאחות רחמניה ולהשתלב בקהילה הפרוסלאבית המקומית.
אני לא בטוח אם היינו קודם בכנסייה או באחוזת הדוח"ות. אחוזת הדוחות היא בין הכנסייה למוזיאון המחתרות. מדובר במבנה רוסי ניאו קלאסי שהוסב לבית השקעות מכספי דוחות
באחוזת הדוחות אמיר ויואב ירדו אל הקריפטה. שם יושב יועץ ראש העיר לענייני מזרח העיר
היה ביקור נעים ונחמד. רצינו להמשיך למחוזות כליאה ושיטור. את תחנת המשטרה מאבטח עובד קבלן אתיופי שלא יודע מי מעסיק אותו ואיך לצור איתו קשר. לא יודע אם מי לדבר, לא יודע איך לצור קשר עם הממונים עליו. לא יודע מה אנחנו רוצים. מתקשר לשגרירות אדיס אבבה וגם שם צועקים עליו.
אז ניסינו להכנס לחצר סרגיי. אפריים משה הבריון אמר שאין תווך. לפחון שאליו בועטים עצירים בטחוניים בני יומם לא קוראים תווך, מרחב לימינאלי. לא ידע לתת טלון. משלט האסיר. דוברות שאעווה סיורים ימשיכו לטפל בנושא.
ניסינו להכנס לבניין רוסי אחרון. לא הלך ממש. הקפנו את הבניין מכל הכיוונים ובסוף הגענו לשער עליו רשום שעבודות שיפוץ מונעות את הכניסה. יואב הצליח לפתוח את הדלת לאחר שהפעיל כוח סביר אולם אדם שלא היה רוסי וגם לא שיפוצניק עצר בעדנו. לא נוותר, משקופי הטיק עוד ימתינו.
החצר האחורית של קליינע ומקור הפיצה התגלו מחוץ לאחוזת הדוחות:
התקדמנו מטה לכיוון מוסררה. עצרנו ברשות השידור. שם התכוונו למנוע בעדנו להכנס.
הפרצוף היפה שלנו המיס את לבם של מאבטחי רשות השידור ונתנו לנו להכנס אל החצר. בדרכנו החוצה הבנו שעוד שבועיים סוגרים סופית את המתחם. הצענו לפתוח מוזיאון לחפיר ורשות השידור. ביציאה התלוננה עובדת שנאדר שלהם שוב הופיע במקום למרות שאסור לו. אמיר חושב שהוא מכחיש פירוק ויואב חושב שהוא מטריד מינית.
ירדנו בהלני המלכה אל כיכר הזיגורט מול בית החזית
בכיכר הזיגורט הפרענו את התמזמזותם של צעירים ערבים. מאחד החלונות נשמעה בת קול. הייתה זו עדנה, המגוייסת הטרייה של ניו גייט שהרשת שלה נפלה מהחלון.
אמיר ניגש לעזרה וביצע סגירה הרמטית של הרשת לחלון. השאיר לנו חריץ דרכו נכנסנו אנו אל ביתה של עדנה
עדנה שמחה לארח אותנו ולספר לנו על בנה הקטן בן ה-50 שמסרב להתחתן, על חותנתה שלא תקלל אותה, על הערבים הצעירים שבאים להתמזמז בכיכר הזיגורט, על העליה מתוניס, המעברה בסג'ור ליד צפת, האבא שהלך לסוכנות, הילדים שגרים בארה"ב שם אי אפשר לחנך ילדים יהודים, שירותים אחד לשש משפחות, אלף דולאר לא פחות, הקוסקוס תוניסאי ושלא יבלבלו לכם את השכל, הנראטיב המרוקאי זה פיקציה, אין מדינה כזאת, אין אומה כזאת, היה מאד מרגש, שתינו את תי הלואיזה מהלואיזה הכי גדולה בעולם, שמענו סיפורים על הלואיזה.
נכנסנו למוסררה. הרבה פייק ניוז וילדים בחולצות לבנות שמדברים על מלאך המוות. העניין עם מלאך המוות היה באמת. לא יודע מה נסגר איתם.
המשכנו אל פוליס בית הספר ללשונות ואנושיות. בניין ערבי שמשומר לא רע בכלל. מדרגות חמודות. ירדנו אל הקריפטה, שם היה סלון אוריינטליסטי עם שטיחים וחלון זכוכית עם שמנה לבנה וערבים.
האמת היא שבשלב זה הבטן החלה לכרכר אולם עברנו בעוד תחנה אחת במנזר סאלזיאני. צלצלנו בפעמון. הדחליל גמגם בצרפתית. יואב הסיר ספק באיטלקית. אחות רולה עצרה אותנו ולחצה את ידינו. הכל טוב אבל הם בדיוק היו לפני ארוחת הצהריים. שווה מאד לחזור. נראה מנזר לעניין לחזור לחלוש על מלא נזירות חמות. זה plan b למסיבת הרווקים של האילוז.
לקחנו כרטיס
בית לעולים לרגל
salesian sisters
הע"ח 18
02-6287567
055-9695179
https://salesiansistersjerusalem.com/
נבוא שוב
צעדנו בבטחון אל עראפת, הקמנו את משמר אבירי עראפת
תחנת לב הבירה - משטרה - מגרש הרוסים
דוברות רשות השידור
קב"ט רשות השידור - מתן - 0546731385
משלט האסיר
משלט החפיר