top of page

291117 חיפושי מלונות בכרמים


ערב טוב,

ובכן, הגיעה התקופה בשנה שבה הסטודנטים מוטרדים ולחוצים. כל טובי בנותינו ובנינו הודיעו שלא יגיעו לסיור היום. מי ברכב מי ברגל, כולם נשארו בבית.

יואב אוריון קרא את הקטע הזה מתוך הספר "שושנת יריחו" של עמוס קינן. החלטנו לחפש את המלונות בכרמים, בדרך לבית לחם. השכם השכם בבוקר נפגשו יואב ואמיר. הכי מוקדם שאנשי ניו גייט התכנסו איי פעם. בבאט-מוביל של אמיר נסעו מגן הפעמון אל קצוות תלפיות. השמש עוד לא זרחה לה ואנחנו כבר יצאנו את הגבולות המוניציפאליים של ירושלים. ראינו את רמת רחל ואת גילה. התקדמנו וראינו את נחיל הפסטינאים בדרכם מהמחסום לעבודה.

גם האיש השקול הזה עשה דרכו מעיר הולדתו של יש"ו אל ירושלים. כרמים אמנם ראינו, אולם לא של ענבים. הגבעות היו זרועות זיתים לרוב. באופק ראינו את ההרודיון, וגם השילוט הנחה אליו. עברנו על יד מזר מר אליאס, אולם החלטנו ראשית להמשיך עד למחסום.

עלינו על הגבעה על יד על מנת לצפות אל הנוף.

מטעי הזיתים נעימים וטראסות מאבן מקשטות את המדרונות.

בדרך עברנו על יד Tantur Ecumenical Institute. זהו מוסד אשר יושב על גבעה המשקיפה על בית לחם ושאר סביבותיה. יחסית לשעה המוקדמת שבה הגענו, לפני שבע בבוקר, קיבלו אותנו בסבר פנים יפות. האיש מאחורי האינטרקום חיכה לנו בלובי אליו ביקש שנגיע. שם המתין בז'אקט אפור. מאחורי הדלפק ישבה גברת וספרה שטרות. הרבה מהם.

האיש הסביר שמדובר באוניברסיטה אמריקאית של נוטרה דאם. שזה מקום פרטי ואנחנו יכולים להסתובב לחצי שעה בשקט. לא היינו צריכים כל כך הרבה זמן. הקפנו את המתחם. הגן היה עדיף על הבניין.

בית החולים הוסב לאוניברסיטה או בית מלון. לא כל כך ברור.

מחוץ למתחם היו גם עצי הדר וגם תאנה עבותה. שבנו אל דרך בית לחם והמשכנו להתקדם דרומה.

בקרבה למחסום הבנו שלא נגיע לכרמי ענבים. הכל היה זיתים ופסולת.

עוד לא היה מאוחר. לפני שמונה בבוקר. חיפשנו קפה. מצאנו קפה. כוס קפה בפלסטיק-סרטן כפול, שקל אחד. ג'מבו פלאפל בשקל אחד. ביקשנו לצלם את המוכר. הוא סירב. התישבנו לגמוע מן הקפה ולעשן סיגריה. עוד אנשים חלפו. גומעים קפה, לועסים ובולעים כריכים. ארוחות צהריים בשקיות ניילון. טנדרים מגיעים לאסוף אנשים. לכמה רגעים חשבנו לנסות לעבור אל צידה השני של הגדר. לא נערכנו למשימה שכזאת. לא היה לנו מסלול בשרוול, וחששנו שאם נחצה, נאלץ להמתין בתור עם אותם אלו הבאים להרוויח את לחמם. סיימנו את הקפה והתחלנו את דרכנו חזרה. שבנו אל מנזר מר אליאס. צלצלנו בפעמון וראינו את כלבי הרצח החמודים שלהם. הגיע אדם בברלינגו, הותיר שני ארגזים עם פיתות. שאלנו אם יוכל להכניס אותנו. הציע שנצלצל בפעמון. שליח הפיתה נסע לדרכו. אחריו הגיעה משאית נקיון של העירייה. גם הם רצו להכנס. ואיש לא פתח לנו. הזמן עבר, השמש התרוממה לה בשמים. ראינו מסעדה עם שולחנות כתר. הגי'נג'י של העירייה ירד לדבר איתנו. שאל מהיכן אנחנו ומה מעשינו כאן. שאל אם ידוע לנו מי היה בצלאל בתנ"ך. לא הייתה כימייה טובה בנינו. הצלחנו להתקשר אל המנזר לבסוף. אולם בטלפון שממנו ענו לנו נאמר לנו שכל דיירי המנזר נמצאים בפטריארכיה היוונית. אז הבנו שאין טעם להמתין. רק בשעה אחת בצהריים תהיה קבלת אורחים. פנינו והמשכנו.

עלינו על גבעת השקרים

שם המשכנו את החיפוש אחר השומרות שקינן כה היטיב להלל.

האם מצאנו אותן? שיפטו אתם בעצכם! מצאנו מבנים עשויים אבן. מוזנחים שהזבל עולה מהם. האם אלו הן המלונות, השומרות?

אנחנו על כל פנים יצאנו בלתי מסופקים.

המשכנו להתקדם צפונה לכיוון תלפיות, אל המקום בו חנה האוטו. עברנו בהריסות אלו שלא ידוע לנו למי שייכות הן. ההריסות יושבות על גבולות חלקה מגודרת היטב שכלבי רצח חמי מזג משגיחים עליה במרץ. צילמנו עוד כמה תמונות, עלינו לאוטו ונסענו אל העיר.

בבניינים אלו של ארנונה יש מחסני שרוולים.

אחרי הפוגה ותחילת עבודה בסטודיו ירדו אמיר ויואב לאכול בעראפת ולהביא את המתוקים מג'עאפר. שם הכל כרגיל והאוכל טעים. אולם על אף רצף האכזבות, גילו אמיר ויואב טפח חדש בעיר העתיקה. יש שיכנו אותו "מעלה הצ'וצ'ה", הוא מתפתל מערבה מדרך הית הבד, די קרוב לג'עאפר, ומאד יפה שם. מבטיחים לעדכן בהמשך.


bottom of page