ערב טוב לכולם. מחר השכם בבוקר יוצאים חברי ניו גייט אל עבר הירדן. גייסנו לצורך הפעולה סטודנטים מרצים ומסתננים רבים ככל שיכולנו. את הפוסט של השבוע נכתוב בקיצור התמציתי ביותר שנוכל מפני שעינינו טרוטות, קיבותינו ספוגות קפאין ואצבעותינו הצהיבו מניקוטין. חשוב להגיע לטיול בממלכה רעננים וטעונים בליבידו פול-טאנק. נעזר בתצלומים הנהדרים של החבר הייפי, ונברך אותו על תרומתו לקידום והעברת חוק ההתמחות לאדריכלים שיהפוך את חיינו למתוקים מדבש, ויסלול את הדרך לכינון מעמד האדריכל כדמות תרבותית משפיעה.
מסלולינו השבוע הסתמך בחלקו על שיטוטינו משבוע שעבר. התחלנו שוב בחצר סרגיי, אולם הפעם הותרה כניסתנו, לאחר תיאום שערכנו מראש. בפנים חיכה לנו יונתן, מורה דרך במקצועו שמפקח ומוביל את הקמת המוזיאון שעתיד להפתח בקרוב במקום, יחד עם מומחה מאמא רוסיה. שימו לב ששתי בחורות פרוסיות הצטרפו אלינו השבוע, המלאך הטוב והמלאך הרע של סרינה, שהתלוו אל הייפי, אמיר, יסמין ויואב. יונתן היה מאד אדיב וחייכן, וקיבל את חוש ההומר שלנו בשמחה ושחוק. יונתן שחה בחומר כמו הרינג בין פרוסות סלק וסלט ביצים, וידע לערער את הקונספציות השגויות שהיו לנו על הבניין.
אנו משום מה סברנו שהבניין היה מעון עבור עולי הרגל שהגיעו ארצה מפלכי הצאר. זה לא מדוייק. לא נכנס לזה עכשיו. זה היה מקום שהיה מיועד יותר לעולי רגל אמידים. יסמין העירה שהשיפוץ מוצלח. וזה נכון. עץ הטיק המטופח שבנגרות הפתחים, מרפסות מתכת שחורות תלויות זיזיות אל תוך החצר הפנימית, ואבן חברונית ורדרדה-כתומה, עובדים היטב יחד. עבדו יפה.
החצר הפנימית מטופחת ומינירטים של שירותים מתנשאים בה.
ביקרנו במוזיאון המתהווה של המקום, בו בעיקר התרשמנו מאוסף התצלומים ההיסטוריים המרשים. יונתן סיפר שבקרוב תפתח מסעדה במקום. אנו מחכים לפתיחה החגיגית!
בחדר שהיה עשוי להידמות לקפלה סיפר יונתן ששימש לסעודות מכובדות. קדימה פ-רוסקי, סיימו את השיפוצים ופיתחו את החצר לקהל הרחב!
מחצר סרגיי לא ויתרנו על ההזדמנות לנסות שוב את בית החולים הסודי. יסמין-מסלול בשרוול הצליחה להשיג לנו מספר של הבעלים העדכניים של המבנה. יואב, שבנתיים טיפס על כל חומות המבנה והבחין במספר דו ספרתי של מצלמות שמתעדות את המבנה ידאג ליצור קשר עם הבעלים ולארגן לנו טריז. בפעם הזאת, אחרי אלפיים ריבוא של צלצולים התעלמו מאיתנו לחלוטין. לא נוותר. שבוע שעבר, בשישי בערב, כשחזר יואב מקבב חטוף בשער שכם ראה שאורות בוקעים מחלונות המבנה. לכן אין טעם לנסות להעמיד פנים שהבניין ריק.
בסנט פול האנגליקנית במוסררה עוד לא הסכימו לקבל את פנינו. יום יבוא ונכנס אליה. שוטטנו מעט ברחוב הע"ח. נזכרנו במנזר הסלזיאני של ג'ובאני רוסו ובאחות הבוצ'ה. פלשנו אל ישיבה שהייתה בבנייה. אחר כבוד המשכנו אל כור מחצבתנו, העיר העתיקה, לרצף טריזים בסגנון הבליץ-קריג, שלא היה מבייש את הוורמאכט של לפני 1941. מהשער החדש התקדמנו לכיוון הפטריארכיה הלאטינית. בדרך עברנו ליד מנזר האבירים בו ביקרנו בשנה שעברה וליד ביתו של סנטה קלאוס ובית של שחקן כדורסל לאטיני מפורסם ושוחר שלום.
לפני כמה שבועות, באותו יום יפה בו אירחה אותנו אלואיזה במשכנה המקסים לאספרסו על הגג, המשיכו סרינה, אלואיזה ויואב אל אותה כנסייה. היום באנו כולנו יחד ונהנהנו מהחוויה. ריצוף הפטריארכיה עצמה מלבב, וקשתותיה המצטלבות הגבוהות עושות חשק להלך במסדרונתיה סביב לחצר שהפכה לחניית מכוניות שרד. אולם השומר בתא הזכוכתית בכניסה התיר לנו לבקר בקפלה בלבד. התעכבנו שם זמן מה. הקפלה עצמה כפי שניתן לראותה היום נבנתה בעשרים השנים האחרונות. הפתיינות שלה נובעת מעודף הפרטים שנתונים בה. היא רוויה מאד.
אחות כפופת גב בסינר תכול בהיר הגיע בשקט לפתוח לנו את האורות. האם זה גילה המופלג, אולי טחו עיניה מראות, אולי היא רואה מימדים שאנו עיננו רואים. חברי ניו גייט לא אוהבים שמאירים להם כנסיות בתאורה חשמלית. תני לשמש לעבוד, אחות. ניו גייט מטיילים בימי רביעי, זה היום בו הבן זונה שעיבר את הבתולה שלכם ברא את השמש, אז תני לשמש לעבוד בבקשה, ותניחי לחשמל.
בימים היפים של שנה שעברה השתובבנו לנו מעט בחלק זה של העיר העתיקה, בין השער החדש לשער יפו. אולם כמו בשבוע שעבר ב-באב חוטה, זה איזור שאנחנו פחות בקיאים בו בעיר העתיקה. חלק מהסמטאות והמפתנים הזכירו, וחלק היו גילויים חדשים. התרגשנו. בנפתולי הסמטאות הגענו אל הפטריארכיה היוונית הקתולית. הבחור בלובי הורה בידו על הדרך אל הקפלה.
קפלה מיוחדת, אופקית יותר מאשר אנכית, מזכירה את היווניות האורתודוכסיות בשטיחות הצלמים, היעדר האפסיס המובהק ועומס העיטורים שבה, וקתולית בחלוקת החלל המשולשת שלה. הייפרט שיבח את האור והפרופורציות. יואב שקרא מעט על ברלוצי לקראת הביקור בירדן, ולא שולל את האפשרות שמדובר בחלטורה של מורנו ורבינו ברלוצי.
מהפטריארכיה היוונית הקתולית הגענו אל סמינר פלסטיני לחינוך שאסרו עלינו לצלם בו. זינה דיברה אלינו באנגלית ואמרה שבעבר שימש כבית חולים. אחרי שיסמין איימה על יואב בסטירה בעברית של ארמון הנציב, עברה גם זינה לעברית. המודרניזציה לא היטיבה עם החלל. ביקרנו בחצר שמורים לא מיטיבים לטפח. בשיטת האדמה החרוכה המשכנו לעבר יעדים קופטים. בשערי מנזר אחיות קופטיות צילצלנו חזור וצלצל ללא מענה. במרשתת מצאנו טלפון להתקשר אליו, ובו אמרו לנו שמנזר האחיות איננו פתוח לציבור, אולם נוכל לבקר בבית הספר הקופטי הסמוך, סנט ג'ורג'. הגענו אל בניין הסטורי עם חצר פנימית בו מתנהל בית ספר קופטי. עיטורים של כמרים קופטים בברדסים שחורים, עבדקנים, וחיוכים ממזריים היו תלויים בכל מקום. ילדי בית הספר צהלו לקראתנו וניסו עלינו כל מיני שפות. אחות בשחור התירה לנו לבקר בקפלה המאכזבת למדי של המתחם, לאחר שהסרנו את נעלינו. כשיצאנו קרא אלינו אחד הילדים ני-האו. זה מצא חן בעינינו. בעתיד ננסה להתחזות לסינים.
יסמין הובילה אותנו ברחוב הקופטים מול חאן הקופטים אל מנזר מגאלה פנאגיה, מנזר יווני אורתודכסי מקסים. הכניסה היא אל רחבה מקורה בקשתות אבנים בולטות, ממנה יש גישה אל חללים רבים. אחת התכונות המקסימות של המקום היא ריבוי ההתפצלויות המתפתלות בחוסר פונקצויונליות פואטי. נפתוליו וקיפוליו של מנזר זה, בפרצלציה הצרה של העיר העתיקה יכול רק להעיד על בניין שנבנה לאורך שנים, סוגר חללים ומחבר בין חללים, כולו פנים וחוץ בו בזמן. כה מרגש למצוא מנזר שקט ואוטונומי שכזה בתוך דחיסותה של העיר העתיקה. אין צורך להרחיק עד נקיקי המדבר על מנת להתנזר. מספיק לעבור מבעד מבעד לפשפש בסמטה בעיר!
הקצה המבוך המרנין המתינה קפלה קטנה, צרה וצנועה, כמו שרק היוונים האורתודכסים יודעים לעשות. הריצוף בה היה מעורר השתאות. איננו רגולרי בשום צורה וכולו אומר תשומת לב וכוונות טובות. לפני שיצאנו נכנסה אחות יווניה בשחורים והתכופפה להרים מפית קטנה שככל הנראה נפלה לאחד מאיתנו מהכיס. שוחחנו עמה מעט. שמה שרה, עיניה טובות והיא טובת מזג. היא מכירה את דימיטרי שפגשנו בחצר שמספרים עליה שהיתה משכנו של ארון הקודש ברחוב הפרנציסקנים. האנגלית שבפיה הייתה טובה, היא סיפרה שהיא בארץ מזה שש שנים ושבמקור היא מסלוניקי. האחות היוונית אורתודוכסית טובת המזג ביותר שפגשנו.
את רצף הגילויים המסעירים המשכנו בטיפוס אל הוסטל פטרה, שם שילמנו עשרה שקלים לאיש רב פעלים, לבלר, מנקה ומציל בים דמיוני, שמזגו היה רע מאד ולא נותרה לו כל סבלנות. הוא לא היה מכניס אורחים. מגג ההוסטל השקפנו אל ברכת חזקיהו. מאגר מים מימי בית שני, שכל מי שתועה בתצלומי אוויר מעל העיר העתיקה מתפלא מהוואקום הגדול והחריג שהיא מייצרת ברקמה הצפופה של העיר העתיקה. בריכת חזקיהו היא מראה מרענן. מדפנותיה המובהקות מבצבצות הרחבות בניה שמספרות על אופי חיים דינאמי אל מול אלמנט גדול וריק בעיר. כמו אותן אבעבועות שבוקעות מהגשר הישן בפירנצה.
ובכן, השוותי את ירושלים לפירנצה, ואת ברכת חזקיהו לפונטה וקיו. מה תעשו?
בירידתנו הדגים לנו איש האשכולות של ההוסטל את כישוריו בהפעלת הכריזה בצורה מאיימת כשניסינו להכנס אל מסדרונות ההוסטל, וכשהייפי ניסה לצלם בו. על אף חמיצותו של אותו נותן שירות, חשוב לציין שהעלייה לגג שווה לא רק בשביל התצפית אל ברכת חזקיהו. מן הגג ניתן גם להשקיף אל חצר פנימית מקסימה של בית ספר לבנות, ואל שער יפו מזווית ייחודית. אפשר לשבת על הגג ולחכות לאלנבי שיבוא לשחרר את ירושלים. ביציאה מהוסטל פטרה ניפרדה מעלינו סרינה עם חברתה האוֹבר-שטורמבאנפיהרר והשניה שהיא שטאבס-פלדוובל, ומשם הלכו לבקר בכיפת הסלע. אנחנו ניסינו את מזלינו במגדל דוד, שם רצינו לרדת אל, ניחשתם נכון, החפיר. סיורים בחפיר קורים בימי שישי, אז צפו לנו שם. לפני שהמשכנו לסעוד צהריים, סגרנו את הפינה ברחוב עראראת. המפות והשלטים מציינים שזו כנסיה סורית אורתודוכסית. אולם אפשר להתבלבל עם כנסייה אשורית. שם בפנים פגשנו מאמינים של הכנסייה שהגיעו כל הדרך מגרמניה, והם אמרו שהכל טעויות, והם בכלל ארמים! הם אחים לארמנים (חברו של אויבי אינו בהכרח אויבי). הארמים הם מהזרמים המוקדמים של הנצרות. האנשים איתם דיברנו אמרו שהשפה שבפיהם היא שפתו של ישו. לא מן הנמנע כלל. הרעב הסיח את דעתם של חלקינו, אולם יסמין ויואב ירדו יחד עם הארמים אל הקריפטה בה היו מסתתרים בימי מלחמה ומצור. בנתיים התחילה התפילה למעלה. הקפלה צנועה, מזכירה במעט כנסיות יווניות אורתודוכסיות, בנויה אבן והכניסה אליה שווה ביקור. ניגון התפילה נשמע מוזר, וקרוב לתורכית במידת מה. אם האסוציציה התורכית תעלה בראשכם אי פעם כשתפגשו ארמים, הזהרו בלשונכם. גם את הארמים טבחו התורכים. וכיום הם פזורים בכל רחבי החלד. יש לנו סימפטיה לארמנים, המפגש איתם היה נעים מאד! לכומר שניהל את התפילה, ואחד לשני קראו בארמנית במילה שדמתה ל-"אחינו".
הייתה סעודה אצל עראפת, ואת ג'עאפר המרנו בקפה ועוגת גבינה לכבוד השחיתות בשלטון בקלויסטר הקפה הלותרני. ביקשנו למסור ד"ש לחנה.
היידה, ירדן!
