צהריים טובים
בשמונה בבוקר הפקדנו התיקים במיני מקומות ויצאנו אל הדרך. יואב התקשר לנעמי ממלון המלך דוד ותיאם את הביקור. ירדנו דרך קינג ג'ורג' ככל הנראה. ירדנו בגן העצמאות. ניסינו לנפץ מיתוסים ירושלמים על כיכר החתולות, גן העצמאות קטמונים וקריית יובל. סטינו שמאלה במקום ימינה ועלינו אל ימק"א.
השתטנו מעט במסדרונות הטרלנו אנשים ירדנו לקריפטה. הייפרט ניסה למצוא את חבריו מהבונים החופשיים אבל הם לא שם יותר. פגשנו את האקסית הטראנס של דו במרתפי הספינינג. היא סירבה לעזור לנו והייתה סרבנית לרוב ובוצ'ה עם כתפיים רחבות, לא היה לה זמן לעזור לנו, אבל למכור לנו משהו ב50 אלף שקלים לא הייתה לה בעיה. הורדנו אותה לחמישה שקלים וכיתבנו את קליינע תנצב"ה. לפקיד הקבלה החסון והמלנכולי שילמנו וקיבלנו כרטיסים.
פאדי נער המעלית פתח את קומה 6 עם המפתח ואנחנו הצטופפנו במעלית. פאדי לא פתח את קומה 6 עם המפתח אז הגענו לקומה 3 ושם הנזל וגרטל הרוסיות, האמא השמנה וסרת האף וגרטל הבת התמה שלה חיכו עמוסות טרוליז.
ירדנו חזרה ללובי חיפשנו את פאדי. איש סיני נכנס.
אמיר יצא לחפש את פאדי. איש סיני יצא. פאדי בא, פתח עם המפתח לקומה שש. הדלת נסגרה, אמיר חזר, הדלת נפתחה, עלינו לקומה 3, פגשנו שוב את האם סרת האף, אמרנו שאנחנו מאד מצטערים. היינו במגדל, הניקוז הדברים
שדגכשדג (אינפוט משמעותי) כ
ירדנו למטה נפרדנו מפאדי ויצאנו
תקרת ערוגות ערוגות הפוכות הפרטים מקסימים גדי הניינטיז
פאדי הוריד אותנו לקפלה הקטנה של יסמין
פתח מילוט של החפיר בתאטרון החאן
חצינו את הכביש והתקדמנו אל המלך דוד. פקיד קבלה רוסי התקשר לנעמי והורה לנו לחכות בלובי. ישבנו בלובי התרשמנו מעבודת השיש והפרזול. שועי עולם ומרגלים ישבו בינינו. קוראים בעיתונים ומסתכלים בצגים קטנים.
בעת הישיבה בלובי המלון, ולאחר ישיבת המועצה על הדרך הטובה ביותר לתקוף את המלון ולמוטט אותו, דנו בנושא באריכות ליד נציגי ארה״ב באו״ם ששהו ברקע. עצרנו את השיחה בדיוק בזמן כשנעמי נציגת המלון הגיעה אלינו.
נעמי הגיעה חדורת מוטיבציה על עקבים קטנים. וחצאית קצרה. יואב בדק ולא הייתה טבעת על האצבע ולא טביעת אמצע. התחלנו בלובי, המשכנו אל הבר הקטן, היה יפה. בבר החטיפים חוטפים חטיפים כך נעמי טוענת. אין עוד מלונות עם גן כזה, אמרה נעמי. היא אמרה שזה בניין של אונס"קו ובגלל זה הם לא יכולים לבנות עוד קומה ואז התפרץ לתמונה אדם לא חד, צולע ומפגר במקצת ושאל של מי המלון. היא ניסתה לא לענות לו אבל נאלצה לבסוף להשיב לטורדן על ידי חזרה על המידע.
עלינו לגג חיכינו למעלית, כאן דווקא הענקנו את זכות העלייה לגרמנים שלא כמו בוויי אמ סי איי אך שחזרנו את האירוע במדוייק. כשהמעלית נפתחה שוב יצא ממנה חיים איש אפור גבוהה ומחוייט. הוא זיהה מאד מהר שאנחנו לא מקומיים ושאל אם אנחנו מבצלאל, מסתבר שהוא המנכ״ל. נעמי עלתה איתנו למעלה. הסתובבנו על הגג. חלשנו עמוק וחלוש ולאחר דאטא מיינינג ממושך ידענו להגיד שנעמי עלתה מלטביה לפני 15 שנה לירושלים לבד והיא אוהבת את העיר.
ביציאה הבאנו לה תשורה. היא מאד שמחה. זרקה את זה לפח אחרי שיצאנו. ראינו גם את חדר הזית ספון העץ. שאלנו אם הוא עשוי עץ זית. נעמי לא ידעה.
מקינג דיוויד ירדנו בגן בלומפילד שאולריק פילסנר תכנן. לא להיט. יסמין הוסיפה את הגן למאגר אתרי המיתוס הירושלמים. דור נזכר בימים בהם נדבק באיידס במזרקות האריות הזהובים. אמיר הוביל אותנו אל מרכז המוסיקה בעל החזית האחת. החבר האיטלקי הקומוניסט שלו, אנג'לו, עשה הפוגה מהעדשים ובא לפתוח לנו, עם זרת ארוכה ועקומה וגופיית סבא. בינו לבין אמיר התגלתה ידידות רבת שנים.
ירדנו לאולפן ההקלטות
מחשבה ותשומת לב לפרטים במרכז למוסיקה. פנים וחוץ בערבוביה נעימה דוגמא ראשונה שראינו ביום לקירות מסך והתכנותם בירושלים.
הקריפטה של מרכז המוסיקה
מדרגות
חולשים
תאטרון החאן. מצאנו כניסה של החפיר.
המשכנו לjvp הסרנו את הלוט מהפסל שהסירו מהכיכר. האיש החכם על המכונית החכמה עשה סיבוב בכיכר הטיפשה.
jvp הייפרט קרא לחברות אמרו אתם יכולים להכנס לכל מקום חוץ מהמשרדים. שאלנו אם כשאת אומרת לא להכנס למשרדים את מתכוונת תכנסו לכל המשרדים שתראו בדרך. פרטים יפים עם הקונסטרוקציה עמודים יפים חלונות יפים, קירות זכוכית בתוך הבניין עם החלבית בגובה עבודה חלונות סרט גבוהים מעל גגון זיזי שליווה את כל הבניין. מי האדריכל? לא זוכרים.
ראינו את האבא האדיפלי של הייפרט, אראל מרגלית. הייפרט ירד על הברכיים התפלל והודה לאלוהי החפיר.
החלל הכפול בארמון של מרגלית.
היינו בקריפטה של מרגלית
באנו לחצות את הכביש ואישתו לעתיד של יואב פנתה אלינו עם סיגריה ווסט, היא שוטרת רולה ובאנו לה ברע.
בוקר טוב,
אפשר להבין למה חציתם כביש באור אדום?
יסמין השפיטה אותה לאללה החזירה אותה למחילה הפרימיטיבית שממנה היא יצאה ויואב חשב להחליף איתה מספר. המשכנו
בית מיחא
הבניין של מינץ, מה שנקרא בית המריבה שפירק לו את המשרד. גשר מתכת בתור מחווה לציבור מעלה מהרחוב אל הגג שמשקיף אל גבעת התנ"ך. בניין אקולוגי שאנס השותף לשעבר האקס של דמינץ. לא היה כסף לסיים את הדרך אל הכניסה הגענו למשהו סוציאלי של ערבים נתנו לנו להכנס התחרטו הבנו שהגענו למקום הלא נכון. עלינו חזרה. אורלי הייתה מעט עייפה אולם קיבלה אותנו יפה והוליכה אותנו לכל אורך הפרויקט חזור ופרויקט, צלמו הכל חוץ מכל מה שתראו ואל תצלמו ילדים.
הרבה זכוכית הרבה עובי קיר הרבה אדריכלות מנת יתר של אדריכלות סוכרת של אדריכלות שבץ מאדריכלות הייפרד היה מאד עדין ואמר שיש שם ריח של חרא.
מרפסת מאד יפה בקומה שניה. ילדים מאד חמודים חוץ מאחד שמשחק gta abut tor city גונב את הטוסטוס ויוצא לדרוס.
הייפרד הבריק ואמר שמריח ונראה שם כאילו כולם מחרבנים על עצמם ואחד על השני. יסמין הוסיפה והפליאה בהם כשאמרה שהמקום מעייף. שום הערבה לא עברה תחת הרדאר של הילדים החרשים.
יצאנו נחנו תחת עץ הזית בגן העיוור על והשקפנו אל גן ציריך הבית המוזר חזית המשולש שהפך למתקן של השב"כ דיברנו על בן הפודה ניסינו להכנס פירקו את הפעמון היה טויוטא לבנה סמויים וחצר יפה. עלינו לגבעת התנ"ך
ירדנו לסקוטית, התפללנו יצאנו בצד השני ומשם על גשר הסינמטק לרובע היהודי במעלה האורתודוקס.
לינא, היה קר, היה לא טעים, האמריקאים מאד הרעישו, המלצר עבד לאט יותר מהמשיח המיץ היה לא סחוט. מחאנו כפיים, המשכנו לג'אעפר שפינק ב40 שקלים אנחנו אחרי קשה להבין מה עושים בחיים האלה בלי ג'עאפר כולנו חיילים של ג'אעפר, אם אשכח את ג'אעפר תשכח ימיני תדבק לשוני לחיכי דליה קחי אותי לרוטרדם.
זהו, עד שבוע הבא, היו שלום
