וואו, תקצר היריעה. ואין הביישן למד. כלל וכלל לא.
שנה טובה חברים. איזה יום היה לנו. תקצר היריעה.
מהחמורים שבסיורים. אין דרך טובה מזו לפתוח את השנה.
ונגדיל ונברך את הדר ושלי שהצטרפו לכנופייתנו. ברוכות הבאות!
יום שני התדיינו על היעדים. מיס מסלול בשרוול דקרה כמה יעדים על המפה סביב מקור הרצח. מה היה בתכנית? אמריקן קולוני, קריפטת סנט אטיין, קתדרלת סיינט ג'ורג'. הטלפונים לאמריקן קולוני לא נענו בחיוב. בסנט אטיין הסכימו בטלפון. אבל בשטח הכל היה אחרת. ממש אחרת. התכנסנו ב8:15 במחלקה והתקדמנו לכיוון הקולוניה האמריקנית. במוצאות מוסררה תקף בר דעת את אמיר על שימושו במטרייה. באנגלית. הוא הסביר לנו שלא גשום. אמרנו לו שגשום כלבים וחתולים. בא להסתלבט יצא מסתולבט.
אז התחלנו בסנט אטיין. כומר צרפתי ניסה לעשות מסיונרית עם אמיר. הלכנו לריספשן. דיברנו עם מרטין לגבי סיור בקריפטת הקריפטות מרתפי הקברים. מרטין לא אישר את ביקורנו במרתפים, מכיוון שרק עבור ארכיאולוגים מקצועניים מותרת הכניסה. אין שום בעיה. חברנו BEN הינו ארכיאולוג מקצוען. עד הביקור הבא נביא אותו איתנו.
חלשנו בקלויסטר הקידמי ובחנו את הקפלה. נזכרנו בארט המרשים ובעבודת המייסונרי חלקית. שיבוץ האבן מחוויר לאורה של אוגוסטה וויקטוריה אבל הארט יפה.
מסיינט מרטין המשכנו לכיוון סנט ג'ורג', אבל נקרו ברכנו כמה וכמה יעדים בלתי צפויים להם עשינו הקש בדלת ואיגפת כנסיותך, יס מסלול בשרוול נכנסה בעד כל אשנב ופשפש. כל מה שלא הספקנו בסיבוב הקודם במקור הרצח, חלשנו היום, חזור וחלוש. סנט תומאס האוס היה אחד המקומות הראשונים אליהם נכנסנו.
אימאד עצר אותנו ושאל לאן פנינו. הסברנו שברצונינו לראות את הכנסייה. שאלנו אם זו הכניסה. אמר שלא, אבל אפשר להכנס. שאלנו אם זו הדרך. אמר שלא, אבל אנחנו יכולים לעבור בה. אחד הגילויים המסעירים הוא מקור השרבל. תפילותינו נענו ונתודענו למקור השרבל, הקדוש העבדקן מיוסר המבע, הקדוש שרבל.
שלי ויס חלשו מסביב, מצאו את הקריפטה של תומי, החצר האחורית והכל. המשכנו ברחובות. ברקע אפשר לראות את השלוחה הפלסטינית של מכללת אפקה
מפה לשם הגענו לסדנת קרמיקה ארמנית. המילה "מהמוצדקות" חזרה ונשמעה, הדהדה בסדנה.
מצאנו צלחת עם העין רואה הכל משלימים את הסרייה עם הסמל של הבונים החופשיים. אמנם השואה הארמנית היא מהמוצדקות שבשואות, אולם ציורים על קרמיקה הן יודעים לעשות החלאות. הדוס ברקע חיפש סוג ב' ורצה לקנות את כל החנות.
הגילויים המסעירים נמשכו. מצאנו את בית התפילה לכל הדתות. AL קיבל את פנינו. ביקשנו לעשות סיבוב בווילה הכבושה. הוא הציע סקירה הסטורית. אנחנו לא אלו שיסרבו למנת פייק ניוז. זה התחיל בהצגת הטיוחים החזית הבית בעקבות הפצצה שהיהודונים ימח שמם זרקו על מי שקנה את הווילה הערבית מהשייחים של הסביבה.
אל סיפר לנו סיפורים קורעי לב על כל מיני דברים. בנות שטבעו בים ואנשים שמתו ממחלות פצצות ושייחים ותפילות בכל השפות כל המינים כל הצמחים כולם בציורים מגעילים שאל לכלך איתם אדריכלות פלסטינית. יש אישה ששלחה צ'ק לבעלה שבו כתבה שכל הבנות טבעו. אז הוא כתב שיר, "סבבה, נשמה" (it is well with my soul).
אל שאל אותנו אם נרצה לשיר איתו את השיר. נו מה, אתה צוחק אל? ברור שכן. אל ניסה לכייל את הסופרנו שלו עם השמנה הבלונדינית. זה לא עבד. הוא הצביע על הסטיינר בפינה ששיקר במצח נחושה שהיה שייך לשייחים.
חבר מטומטם ניסה להתכוון עם הפסנתר, יואב דחף אותו והחל להקיש על הקלידים בפרימה ויסטה מרשימה מאד. מכל המחילות יצאו חברים חיוביים יתר על המידה והצטרפו לזמרה "סבבה, נשמה שלי".
https://www.youtube.com/watch?v=Pqn2JMCQch4&t=1s
אחרי הזימרה עלינו לראות את החדר התפילות. התיישבנו בפינת היצירה וציירנו את נזר הבריאה
ציירנו וציירנו עד שג'קי צ'אן התאולוג התקיף אותנו בפייקניוז התנכי הכי מפוברק אי פעם. הוא היה בתנופה שלא נעצרת. קפץ מהורים ילדים אלוהים אנשים חגים צמחים אהבה חופשית ופצעי בגרות. יאשיהו נ.ב. מה שיאשיהו השאיר בנ.ב. של הספר שלו.
ירדנו מטה, הציעו לנו קפה. לקחנו קפה, לקחנו בפלות ויצאנו אל גן שבעת המינים. מהמוזנחים והמכוערים שבגנים.
ממשיכים. הגענו לסיינט ג'ורג'. התחלנו בקפלה. וואו. מהמרשימות שבקפלות. הייפי הזיל ריר על שילובי העץ והאבן
מייסונרי ברמה מאד גבוהה. שאלנו את פקיד הקבלה אם יש אפשרות לבקר במגדל. הוא אמר שלא ושאין שם כלום. הבנו. שם אתם מחביאים את המליונים והיתומים שהפכתם לשפחות מין.
יצאנו כמו שבאנו. איש צרוד שרט את המרצדס שלו בכניסה. בלי להתכוון עשינו להם את תרגיל back door. ומאז קוראים לדור back door דור. מצאנו את גרם המדרגות האינסופי אל ראש הצריח של ג'ורג'. כל הכבוד לנו. אף אחד לא יעמוד בדרכם של ניו גייט.
מצאנו את הכניסה אל קברי המלכים אבל כולם אמרו לנו שסגור. הסתובבנו מסביב. המשכנו אל האמריקן קולוני. לפני שנכנסנו אל בית המלון עשינו סיבוב במוזיאון המורשת הפלסטינית. כיתה של תלמידות בתלבושת אחידה בצבעי הדגל הפלסטיני הלכו בשורה ושרו המקהלה על ציפורים. אנחנו נזכרנו בהיותו של מוזיאון זה בית הגידול של חוק הלאום. אלה היו ימים.
הלכנו אל האמריקן קולוני
סיירנו אל הבר של האמריקן קולוני, ראינו את הבריכה. שאלנו על הארכיון. הזמנו קפה ועוגה. לקח למלצר הרבה מאד זמן להגיע ולעוגות עוד הרבה זמן. המחירים נוחים למי שהפרוטה מצויה בכיסו. כולם שיבחו את עוגת התפוחים, והציבו אותה בכמה דרגות מעל ההוספיס האוסטרי. יואב חושב שהעוגה הייתה בינונית.
המשכנו דוך לעראפת.
עצרנו בג'עאפר לקנות את הסכרת. הענקנו להם שטר של חמישים רובל סובייטי לתלות על הקיר. הקופאי העצוב הצליח לחייך חיוך קטן.
לרגל פתיחת שנת השעאווה החלטנו לעבור גם בקלויסטר הקפה היפה. הכרנו את חנה, שסיפרה לנו שהיא מהמבורג. הצטלמנו איתה ועם המגש של מקדונלדס אשר משמש אותם בהגשת הקפה. אלף נשיקות לחנה.
הקציצות בעגבניות עם צ'יפס והמקלובה היו חלומיים.
בסוף הורטיקל בואך החפיר המתחדש החלנו במהומת הניו גייט המסורתית. היה צפוף. מלפנינו היו חבורת ילדים שקריאותנו מצאו חן בעיניהם. הם הצטרפו בוריאציה שלהם - you gay. המשכנו יחד ומול שער יפו הצטלמנו יחד איתם.
הקמנו את הניו גייט יוגנד.
עד הפעם הבאה
החפיר!
