#TAGS

I'm busy working on my blog posts. Watch this space!

Please reload

© 2023 by Annabelle. Proudly created with Wix.com

100118

January 14, 2018

שוב אנחנו יורדים אל עין כרם. הסמסטר מתקדם לקראת סופו, ורוב החברים מעדיפים לדגור על השרטוטים והמודלים מאשר לתור את הארץ לאורכה ולרוחבה. אז בשעה שבע וחצי בבוקר עלו על קו 19 אמיר סרינה ויואב. לפני שבועיים בעין כרם לא מיצינו את האזור, ולכן החלטנו לשוב אל האזור. האוטובוס מלב העיר המערבית הוביל אותנו לבית החולים הדסה עין כרם. זו הנקודה ממנה תכננו לאגף את עין כרם. 

 אף על פי שהייתה זו אך נקודת המוצא מצאנו בה כמה עניינים. התרשמנו ממעונות הסטודנטים. המעונות לא רעים. הם יושבים על המדרון, מתחברים אל הכביש. אפשר לומר שהם עדינים, אבל לא בדיוק אמא תרזה, חלקם מדורגים, לא מגלחים שיפולים, ולא מאד גמישים. אמיר הרהר בחייהם של הסטודנטים, מנותקים מהעיר, צמודים אל בית החולים. הסמיכות אל בית החולים מאפשרת להם את העבודה מסביב לשעון בנוחות.

במורדות חניוני בית החולים נקרתה דרכינו בחיות בר אלו, שלא הצלחנו לקבוע האם הם זאבים או תנים. סרינה היקרה לא פספסה הזדמנות להטיל רפש באוצרות ארצנו ואמרה שמעולם לא ראתה חיות כה מכוערות, הכלאה של כלב וחתול. אנחנו החלטנו להתחיל לתרגל את קריאת התנים בינות לאורנים. מומלץ.

הגענו אל השער אל מנזר האחיות גורני, עליו ויתרנו לפני שבועיים. 

 

השעה היתה שמונה וחצי ובשלט נאמר שהן פותחות את השערים בעשר. ניסינו את מזלנו באינטרקום, אולם האחיות לא נעטרו לחיזורנו. החלטנו שנמשיך אל עין כרם ונשוב אל האחיות בסיום הסיור, לפני שנעלה על אוטובוס חזרה העירה. מצאנו את היציאה ממתחם בית החולים אל שבילי עין כרם, שהכניסה אליה מתרחשת טיפין-טיפין, מפני שעין כרם נפרמת אל המדרונות ולא נקטעת באבחה אחת.  

 דוק הבוקר עוד עמד באוויר והתרשמנו מבתיה היפים של עין כרם שיאפים דרים בהם. 

 מבינות לטראסת האבן שגזעים בוקעים ממנה יכולנו לראות את הצריח של כנסיית הביקור ולשם התקדמנו.

מהדרך ששמתחת לבית החולים יש לטפס אל שער כנסיית הביקור.

הסיפור מאחורי הכנסיה הוא לא ברור, לפחות לנשמות תועות כאלה שלנו. מריה הבתולה וההרה הגיעה לבקר את אלישבע, שגם אצלה עבד התנור, עם יוחנן, הן דיברו על פילאטיס במעון הקיץ של השניה. הגיעו החיילים של הרודיון שחלם על הולדתו של מלך היהודים ושחתו את כל התינוקות. בדומה לטרה סנטה בעיר העתיקה, גם המתחם הזה של הכנסיה הפרנציסקנית גדול ומסואב. להבא שווה לנו לתאם סיור יותר עמוק במתחם. לא טיפסנו אל הצריח ולא ראינו את כל הביתנים והגן. 

בסיום הטיפוס הגענו אל פלאטו, מצד ימין ראינו את הכותל הזה שלוחות פורצלן קבועים בו. סברנו שזו קבורה אנכית של אחים ואחיות, בדיעבד הבנו שמדובר בתפילת המגניפיקט שמריה הבתולה קראה בהרבה שפות. דופן אחת של הרחבה הזו היא הקולונדה, או שזו לוג'יה, ואולי קלויסטר, צנועה.

 

דרכה אפשר להכנס אל בקפלה הביזנטית במפלס התחתון של הכנסיה. עד עכשיו לא הזכרנו את אבינו מורנו ורבנו, אנטוניו ברלוצי. הכנסיה הפרנציסקנית רכשה את הקרקע ב-1679 ורק במאה ב-19 הצליחה לארגן את המימון והאישורים מול השלטון העות'מני כדי להתחיל לבנות באתר. התכנון של ברלוצי לאתר יצא לפועל בשנת 1955.

ברלוצי תכנן את הכנסיה העליונה ואת שיפוץ הקפלה הביזנטאית שתזכיר באיזשהו אופן בית קיץ.

אומרים שיש שם מעיין, ולנו זה נראה יותר כמו באר מקושטת. הגילוי המסעיר ביותר בקפלה הביזנטית היה עץ המשפחה של אמיר שפרוס בפסיפס על הרצפה, עם פירות ים ודגה לרוב.  

 יצאנו מהקפלה הביזנטית וטיפסנו אל זו של ברלוצי שנבנתה לסמל את מלכותה של הבתולה.

מתחם כנסיית הביקור איננו עדין אל צלע ההר באותה מידה שמנזר יוחנן במדבר היה. אף על פי כן נעים להלך בו, לטפס. החללים קשורים במהלך מתפתל של מדרגות, בתוך הגן המטופח של הכנסיה. הקפלה עצמה קודרת, קירותיה ועמודיה עשויים שיש לבן, לא שמנו לב אם השיש אותנתי או מצוייר.

רצפת הקפלה מעוטרת בפסיפס ובו חיות ושאר דברים. תקרת הקפלה איננה קמורה אלא מחודדת, עשויה עץ. קורות עץ מעוטרות תומרכות בה. על הקירות מצויירות סצנות נוצריות. בדיעבד גילינו שברלוצי דאג שדיוקנו יותבע בפרסקו בקפלה, בעניבה, בין הדמויות התנכיות. לא ראינו אותו. אין בקפלה איזשהן תכונות יוצאות דופן, אולם היא עשויה ביד אמן. היא עובדת היטב. תודה לך ברלוצי!

 בביקורנו שם ישבה מאמינה אחת בשקט והתפללה אל הבתולה. ירדנו חזרה אל הרחבה. 

ביציאה פגשנו קבוצת עולי רגל איטלקים. פנינו אל איטלקי שמן שצילם את הכנסיה בזמן שהאחרים התפללו יחד, שאלנו מהיכן הם. הוא השיב לנו באותה מטבע ותמה מה עושים יהודונים בכנסיה. לפני שעזבנו טחבנו את ראשינו מבעד לגדר של מה שנראה כמו עוד קפלה ששערה נעול. התרשמנו משלושת הברושים המפוארים הנטועים ברחבת הכניסה שלה. לא ברור אם ומתי נשוב עם ניו גייט אל עין כרם, כשנעשה כך חשוב יהיה לתאם ביקור מקיף ויסודי בכנסיית הביקור. 

אחרי כנסיית הביקור ירדנו חזרה אל אותה הדרך.

פניה נוספת בדרך הובילה אל המנזר של האחיות רוזרי. גם השבוע סרינה המשיכה בתיעוד פעילות ניו גייט לקראת הסרט הדוקומנטרי שיקח אותנו לפסטיבלי דוקומנטרי מסביב לעולם. ביום שני הקליטה את שיחות הטלפון שערכנו אל יעדי הסיור. את האחיות רוזרי הכרנו בשנה שעברה בכנסיה העגולה שתכנן להן קונרד שיק ברחוב אגרון. בעין כרם ענתה לנו האחות אגתה, אישיות מורכבת. יואב דיבר איתה בטלפון שם הסתייגה מביקורנו ואמרה שהן עסוקות ולא תמיד בבית. היא לא יכלה להבטיח שתארח אותנו וביקשה שנצור איתה קשר כשנהיה באזור. בבוקר יום שלישי, בשעה שמונה וחצי קיבל יואב טלפון מאגתה. למה לא שילמת לי? שאלה אותו אגתה. משונה מאד. יואב ניסה להסביר לאגתה שמעולם לא התראו ושהתקשורת בניהם עד לאותו רגע הייתה על מנת לתאם ביקור ביום רביעי. לרגע היה נדמה שאגתה הבינה את הטעות שלה, התנצלה ואמרה שיתראו למחרת. מבולבל, שב יואב לעיסוקי הבוקר שלו. לא חלפו חמש דקות והטלפון צלצל שוב. אגתה בטלפון אמרה - מה לא בסדר בראש שלך? למה הלכת בלי לשלם? יואב שוב ניסה להסביר שמעולם לא התראו. אגתה אמרה, אתה יואב, אתה היית בחדר 105 עם הבחורה הקרואטית! הלכת בלי לשלם, זה לא בסדר. יואב התעקש שמעולם לא ביקר במנזר. אגתה התעקשה קצת ולבסוף הרפתה. אחר כך שלחה ליואב אס.אם.אס מתנצל שהסביר שישנם שני יואב. 

כל הסיפור הזה גרם ליואב לשקול שוב את עניין הביקור אתצל אגתה במנזר של האחיות רוזרי. איך נפגשים עם גברת שטרם פגישתכם כבר האשימה אותך בגניבה והטילה ספק בתקינות מוחך? מבעד לשער המנזר ראינו גנן עובד את הגן. צלצלנו בפעמון ובעקבות הצלצול נראתה באופק אחות עבת בשר בשחור מגיחה. היא פתחה לנו את השער באמצעות שלט אלקטרוני. נכנסנו מהוססים. לא ידענו באיזו שפה לפנות אליה, אולם לבסוף הבנו שניתן לדבר בעברית.

הצגנו את עצמנו, ושאלנו אם נוכל להסתובב במתחם. הבנו שהאחות היא אגתה מהטלפון. אגתה התנהגה באופן משונה. אמיר אומר שהיא סכיזופרנית. היא הייתה מאד חשדנית כלפינו. לא היה לנו הרבה עתיד עם אגתה. היא אמרה שהיא מכירה צעירים כמונו עם מצלמות. היא ראתה אותנו עוד מבחוץ וידעה שבאנו לגנוב תמונות. ניסינו להסביר שממש לא תכננו לגנוב שום תמונות, שוב שלפנו את קלף הסטודנטים לאדריכלות, אנחנו רוצים לראות את הבניין. האחות אמרה שאנחנו יכולים להסתובב ברחבה מלפנים, וללכת לגן מאחור, רק לא ללכלך בבוץ.

במשפט הבא אמרה שמאחורה אין כלום, מדבר נטוש, ושאנחנו לא יכולים ללכת לשם. ושאנחנו לא יכולים להכנס למנזר עצמו, שהוא שטח פרטי של הנזירות. הודנו לה והתקדמנו. היא אמרה שנהיה לה קר לה ונכנסה פנימה, ושכשנרצה לצאת נדבר עם הגנן שיפתח לנו. המנזר לא מרשים. הגן שאגתה הרשתה לנו לראות היה לא רע, צנוע. לכו לעשות שם סוף שבוע רומנטי. האחיות מקסימות. 

 המשכנו להתקדם לכיוון עין כרם. קבענו עם האחיות של ציון במנזר רטיסבון בעשר ולא רצינו לאחר.

לפני שהגענו ללב עין כרם ניסינו את מזלנו בסנט וינסנט. השומר התיר לנו להכנס אבל יואב די שקשק מהסיטואציה בה אנו מצויידים במצלמות בבית ספר לילדים מוגבלים המופעל על ידי אחיות. יצאנו די מהר. יתכן שבתיאום מראש נוכל לסייר שם בלב שקט. האווירה שם הייתה לא שפויה לחלוטין.

בדרך ראינו שוב את מה שנקרא מעיין מרים. אמיר הסב את תשומת ליבנו ליחס שלו זכה המסגד היושב מעל המעיין. פתחיו של המנזר נסתמו בבלוקים, ונחסמו בעוד גדר מתכת. מה פישרו של יחס זה? נזכרנו בטיפול הלא אוהד כלפי החמאם ברמלה. יש מקומות בעולם בהם תולים בוגדים בכיכר, למען יראו ויראו, ואחרי שהאפקט מחלחל בא עובד עירייה ואוסף את השיירים. במדינת ישראל תולים פגריי טיפולוגיות שמספרות סיפור בכיכר העיר, לשם מה, למען השם? כמה יפה הרעיון של מעיין בכיכר המרכזית? כמה יפה הוא מסגד שמעיין פתוח לכל בבסיסו? כשהולכים ברחובות וסמטאות עין כרם די ברור שהכסף נשפך שם ביד רחבה. מיהו מתכנן הערים, או האדריכל, או הפקיד הבירוקרט האפור, שהורה לטפל כך במעיין ובמסגד? 

בדרך אל המנזר של רטיסבון, חלפנו מול כנסיית סנט ג'ון היוונית. קשה היה לקבוע אם הוא נטוש או לא, שכן הגינה נראתה מטופחת בחלקה ונטושה בחלקה. הבניין היה סגור ודגל עליו נשר מתנוסס על הכניסה. יסמין ידעה לספר בדיעבד שיש לצלצל בפעמון ויווני טוב מזג פותח את הכנסיה, יוונית למהדרין. בסיור הזה, בו הדלדלו שורותינו, הדלדלו גם תנופת הפריצה שלנו, ואין לנו אלא להצר על מגמה זו. 

בקצה המערבי של עין כרם הגענו אל המנזר של רטיסבון.

המנזר של האחיות מציון מתפקד כבית הארחה. בשונה מכנסיית רטיסבון הסמוכה למחלקה לארכיטקטורה, בעין כרם איפשרו לנו לסייר בחופשיות. לאחר שנכנסנו קראו לטיאגו, שרירן ברזילאי שתמצת מאד בקצרה את סיפורו של המנזר. נאמר לנו שנוכל לסייר בכל מקום שבו לא רשום פרטי, וכך עשינו. 

כבר בכינסה ראינו את פלוגת הגננים העובדים במרץ במנזר. הגנים במנזר הם בהחלט נקודת החוזקה. אין בכך לומר שהשאר ראוי לגינוי. גם שאר מרכיבי המנזר לא רעים.

פינות ישיבה לרוב, צמחי נוי ועצים מקומיים, כולם חיוניים, ומאפשרים נופש נעים. אם אתם מחפשים מקום לינה בעין כרם, ואצל האחיות רוזרי מלא, גשו אל האחיות מציון.

ממערכת הגנים ירדנו אל רחבה המשקיפה אל העמק ממערב. בין עצי חרוב וזית, עצרנו להפוגה קלה, וראינו את הדלת המוגפת של אחת הקריפטות במנזר.

משם המשכנו אל בית הקברות של המנזר.

בית קברות קטן וצנוע, גם שם נמשך הטיפול המסור בגינון, בין ברושים של אבל, סברסים שושנים וגרניומים.

על לוח המתים ראינו שבמנזר מתים כבר מהמאה ה-19. זה בית קברות מקסים. המשכנו אל הקפלה של המנזר. ממזרח אליה יש עוד בוסתן פרי נאה.

בכניסה לקפלה ישנה הקולונדה הארוכה, שמזכירה את הלוג'יה של רטיסבון ליד המחלקה לאדריכלות. בזמן שהגענו עבדו על הגג והשליכו ממנו פסולת אל הקרקע בהרבה רעש. בקפלה עצמה התבהרה מוזרתו של המסדר של רטיסבון. רטיסבון עצמו היה חובב ציון ובא לארץ. 

אנחנו לא מומחים לכנסיות, ויחד עם זאת נדמה לנו שהכנסיה סובלת מבעיות זהות. מינימליזם מסויים וצירוף איקונוגרפיה פסאודו-פרימיטיבית על הקירות היו חלק מהמאפיינים המשונים. שמחנו שהקפלה לא הייתה מקושטת יתר על המידה. 

האפסיס של הקפלה מצולע ולא עגול, והצלב במרכזו זהוב ודקיק.

התאורה עובדת שם לא רע. ביציאה מהכנסייה הסכמנו כולנו שנחוץ לנו קפה ושאלנו את פקידת הקבלה אם הם מגישים קפה באיזשהו מקום. 

בית הארחה לא מציע קפה ולכן החלטנו להמשיך לחפש קפה במקום אחר.מלכתחילה תכננו לערוך ביקור אצל חוזה, איתו רצינו לתאם את הברביקיו של סיום הסמסטר. אצל חוזה פנינו ראשית אל המסעדה, מפני שלא רצינו להראות כפרזיטים שידידותם עם חוזה מבוססת רק על הרצון שלנו לשתות מהקפה שלו. לצד הקפה רצינו עוגה, אולם עוגה לא הייתה להם. לבסוף הגישו לנו את הפרוסה האחרונה מעוגת יום ההולדת של חוזה על חשבון הבית. יואב אכל כריכים עם שינקן מלחם אחיד וכולנו שתינו קפה. איש עם כלבה חולצת פלנל וכובע בוקרים נטפל אלינו.

 אחרי הקפה התקדמנו אל הקפלה בתקווה למצוא את חוזה. בהיעדר צלמינו ערכנו אנו צילומים בקפלה שתועדה היטב לפני שבועיים.

אחרי שיטוט קצר בקפלה יצא חוזה מחדר האחים עם קבוצת תלמידי בית ספר ומדריך. על פניו היה נסוך חיוך שקשה לפרש בשני אופנים. הוא שמח לראות אותנו ואמר שמאז שבאנו הוא לוקח קבוצות לסיורים כפי שלקח אותנו. לא נכחיש שהקנאה החלה מבצבצת. הרגשנו כמאהבת נבגדת שתפסה את מאהבה על חם.

ניסינו לבלוע את העלבון והזכרנו לחוזה את הברביקיו המתוכנן. חוזה אמר שבקרוב הוא נוסע לאיטליה ורק בסוף ינואר יחזור. שמחנו שלא יעדר ליותר מדי זמן, וישוב לפני סוף ינואר, אז נתפנה אנו משולחן השרטוטים לערוך חינגה היסטרית.

נפרדנו כידידים טובים והחלנו את התקדמותנו אל האוטובוס שישאט אותנו אל העיר. שוב ויתרנו על הכנסיה הרוסית. שוב נהיה מאוחר והצטרכנו לשוב לעמול. אנו מקווים שבקרוב צוות יעדי עומק יארגן לנו סיור ממונע באבו גוש, ואז אולי נוכל לבקר גם בכנסיה הרוסית.

 חזרה במחלקה יואב ואמיר החליטו לערוך ניסוי כלים על עניין הכבש. התכנית היא לרכוש כבש שלם ולסחוב אותו משער שכם אל כנסיית יוחנן הקדוש של חוזה בליווי תזמורת של חצוצרות. 

ניסוי הכלים התרחש ביום שבת, בו קנינו את הכבש וצלינו אותו עלי מנגל.

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

220419 מעגלים נסגרים בחיפה

May 20, 2019

29032019

April 6, 2019

1/15
Please reload

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now