באיזשהו קטע לא ברור, השבוע יצאו לסיור של חבורת ניו גייט קבוצה מצומצמת מאד. לא נשברה רוחינו ויצאנו בכל אופן. דור, אמיר ויואב היו החברים שנקראו אל המשימה. תכניתנו הייתה לבקר במספר מצומצם של יעדים על מנת להנות מביקור מעמיק ואפשרות לרישום. שבנו אל עין כרם, לראות אחת ולתמיד את מנזר גורני, או גורננסקי. המתחם נרכש בשנת 1871 ונבנה בהרבה שלבים. הנסיכה אליזבת, אישתו של סרגיי רומנוב יזמה את בניית הכנסייה ב1911. המיצאות קרתה, והשלמת הבניה נדחתה עד תחילת שנות ה-2000. חלקכם אולי זוכרים שבעבר בצלצלי כיפותיה לא היו זהובים. כיום הם זהובים. כאותו רקדן המתלונן על רצפה עקומה, נציין כי מזג האוויר הופך בלתי נסבל מיום ליום, והאור הקטלני הקשה מאד על צילום בחוץ.
לכולנו היה ברור שהמנזר גדול, אבל כשהסתובבנו בפנים התפלאנו ממימדיו. אחד הדברים החביבים במקום הוא החופש שנותנות הנזירות הרוסיות לסייר במתחם. בין בנייניו, בגניו ובית הקברות ניתן להסתובב בחופשיות רבה. פרט לכנסייה הגדולה שמנצנצת בנוף של עין כרם יש במתחם עוד בניינים רבים. עוד קפלות קטנות יותר, הרבה מבני מגורים, חדר אוכל ועוד. מתחמים רוסיים גדולים ראינו בעבר. כשביקרנו במגדלנה בהר הזיתים, או כשביקרנו בחצר סרגיי לפני מספר שבועות. המתחם בעין כרם הוא כנראה הגדול והמורכב ביותר שראינו. במשך 147 השנים שנבנה נוספו לו עוד ועוד נדבכים. מדרגות ודרכים שונות מחברות בין גניו ובתיו. יש בו מנעד רחב של סוגי בניה ויחסים אל הסביבה. הרוסים עושים שימוש נאה באבן וטיח. האחיות הרוסיות מטפלות בגינותיהן היטב, והצמחים נראים מבסוטים.
אמיר העלה את הסברה שהנזירות מייצאות חמציצים. במנזר יש הרבה מאד חמציצים. אנחנו שמענו שהיום אפשר להכין מנות בחמאת חמציצים. לפני שפנינו אל הכנסיית כל הקדושים רצינו להספיק לראות כמה שיותר מהמתחם כולו. הספקנו לא מעט. אחרי שירדנו מעט הגענו אל בית הקברות של הנזירות. דור גילה טפח מאישיותו ואמר שהוא אוהב בתי קברות עד מאד. אפשר לקרוא לו מהיום דור הנקרופיל.
אפשר להאשים את הרוסים בהיותם זרים למרחב השמי. אבל ביקור בכנסיות ובמתחמי המנזרים שלהם מלמד אחרת. אפשר ללמוד הרבה מהיחס שלהם אל הסביבה. אפשר אפילו לטעון שהכנסייה הפרבוסלבית על נדידת העמים שהיא מניעה תרמה לעיצוב המרחב בו אנחנו חיים. הצניעות של הגנים שהם מציעים נושאת חן בעינינו. מבית הקברות המשונה והקטן המשכנו מעלה. המדרגות במנזר הם אלמנט מלבב. הבניינים השונים שכאילו פוזרו על צלע ההר מתחברים אל רצפי המדרגות שקושרים אותם יחד. מעל בית הקברות ראינו מגרש שעשב בר גדל בו פרא, והריסות קפלה עומדות ללא תקרה.
הגענו אל מתחם חדר האוכל של האחיות וביקשנו לצלם. בחלל גדול שתקרתו קשתות ישבו עשרות עולי רגל רוסים וזללו מאכלים שונים. אחת האחיות שעמלה על סידור השולחנות פנתה אל האחיות הבכירות בבקשה לאפשר לנו לצלם במקום. האחיות הבכירות לא הרשו לנו לצלם בחדר האוכל של המנזר. האחות עם השביס לראשה אמרה לנו בצער שניבט מעיניה הכחולות הגדולות שלא נוכל לצלם. פנינו ללכת. היא עצרה בעדנו ושאלה אם נרצה קפה או תה. אנחנו לא מסרבים למנחות שכאלה מאחיות רחומות. חשבנו שנוכל להתיישב בחדר האוכל, אולם האחות הפנתה אותנו לשולחן ארוך מתחת לסככה, פינת היהודים.
אחרי הסירוב המצער לצילומים בחדר האוכל לא ציפינו להרבה, אבל הרבה הגיע. זה התחיל בדובשניות נפלאות, רותחין לקפה או תה, וופלים ולבסוף גם דייסת גריסים ובה צימוקים. התמוגגנו לחלוטין. התעניינו מעט אצל האחות טובת הלב והיא אמרה שהיא מבלרוס, שנמצאת כאן כבר שלושה חודשים ומתכננן להשאר שלושה חודשים נוספים. ביקור חטוף. הרוסים השאירו אותנו עם רגשות מעורבים. הסירוב לצילום בהרבה מקומות הרגיש מתגונן ומצד שני הכנסת אורחים לה לא זכינו כמעט בשום מקום. נכנסנו לאחת הקפלות המאורכות. שלט בכניסה אסר את הצילום. כששאל יואב את האחות האם תרשה לו לצלם היא הנהנה אליו במחווה שאומרת - עשה את שעליך לעשות.
לבסוף הגענו אל הכנסייה הגדולה, קפלת כל הקדושים. אמיר ויואב נכנסו פנימה. גם שם היה הצילום אסור, ובקפלה הזאת האחיות עמדו על כך שלא נצלם. חיילי ניו גייט התחכמו והחלו לרשום. אחרי שהות קצרה של רישום ניגשו אליהם שתי האחיות, התנצלו ואמרו שגם הרישום חורג מכללי הכנסייה. בשפת הסימנים הסבירו להם שהן נשים קטנות לא יכולות לכופף את החוקים. גם אנחנו אנשים קטנים, אמרנו ויצאנו. בדומה למריה מגדלנה בהר הזיתים, גם כנסיית כל הקדושים במנזר גורני מייצרת פלאטו רחב עליו היא שוכנת. הפלאטו מעניין בהקשר של המנזר, מכיוון שבין חומותיו ניתן לראות מגוון של יחסים לטופוגרפיה. אל מול המחווה המונומנטלית של הפלאטו יש כירורגיה עדינה של הנחה על פני שטח תלולים. אפשר להרכיב לקסיקון של יחס לטופוגרפיה במנזר, קרקע מתחברת לגגות, מפלסים מתפצלים ונפגשים. לכו לראות.
עולת רגל רוסייה מבוגרת התלבשה על דור שנשאר לרשום בחוץ. בצעקות ברוסית ניסתה להסביר לו שלא יתכן שהוא יושב על המדרגות. לבסוף הביאה לו שרפרף שישב עליו. כעבור כמה רגעים תפסה את יואב כדי להראות לו את הדרך לנקודה שבעיניה היא העדיפה לרישום וצילום של הכנסייה. כאיילה היא דילגה במעלה ההר. יואב שידוע בתור מיטיב לכת שלא נרתע מוורטיקלים תלולים הגיע אל נקודת התצפית מתנשף והגברת לעגה לרפיונו ולימדה אותו טריקים להסדרת הנשימה.
על אף הפערים הלשוניים היה ברור לשניים שיש קליק.
עולת הרגל ניסתה לשאול את יואב דברים על זמנים ואוטובוסים. לפני שהספיק לשאול אותה מה היא עושה בערב, נעלמה היא באופק, כנראה בדרך לאוטובוס שיקח אותה לעוד יעדים פרבוסלביים. יואב עדיין מתאושש מהפרידה הכואבת.
עם חור קטן בלב המשכנו מחוץ למנזר. הספקנו לתעד בעוד כמה תצלומים את היחס העשיר לטופוגרפיה.
מהמנזר התקדמנו אל כנסיית יוחנן בהרים. קבענו ארוחת צהריים עם אבא ג'וזה.
עבור יואב היה זה כבר הביקור הרביעי אצל ג'וזה. ידידות עמוקה נקשרה בניהם והם מחליפים ברכות שבת שלום ובואונו דומניקה כל סוף שבוע. יואב מפציר בג'וזה לבקרנו במערב ירושלים, אולם זה עוד לא הרהיב עוז להגיע. לפני שניגשנו לסעוד עשה לנו ג'וזה סיור בכנסייה. גם עבור אמיר לא הייתה זו הפעם הראשונה בה ביקר בכנסייה. ואפילו בפעם הרביעית, ג'וזה הצליח להפתיע אותנו עם דברים שטרם ראינו. ברחבה שמול המנזר הכניס אותנו ג'וזה אל אתר ארכיאולוגי שעליו המנזר יושב. מקדש לארטימיס או ונוס. פסיפס ומקווה. ג'וזה אמר שהוא לא מכניס לשם עולי רגל, ורק חברים קרובים זוכים לחזות בממצאים מקרוב.
נכנסנו פנימה ועשינו סיבוב בכנסייה. מול חדר האוכל הערוך לכבודם של האחים נכנסנו אל קפלת קטנה בה קרואים הנזירים תהילים. קירותיה ותקרתה עשויים אבן בולטת וחלון בה משקיף אל רחבת הקפלה הגדולה. שוב התמוגגנו מהריצוף המרנין של ג'וזה. ייתכן שסקירה נשנת של אוצרות כנסיית יוחנן בהרים היא מלאה ומיותרת. קשה לסרב למלאכת הבניה ונפילת האור על המרקמים השונים בכנסייה. ג'וזה טוב הלב שמח לאורחים, כך שאם מישהו קורא את הטקסט ומעוניין בביקור בכנסייה, נשמח לבצע את הקישור.
יצאנו אל הגן, ושוב הצהרנו על כוונות לערוך ברביקיו של אחרית הימים. ג'וזה אמר לנו שהוא אוהב כבש. אנחנו אוהבים כבש. בביקורים הקודמים בגן ראינו טוווסים, חמורים ותרנגולים. השבוע פגשנו את הצבים של הכנסייה ואת הכלב החמוד ג'יימס. ג'וזה אמר שג'יימס הקדוש טופל אצל וטרינר בגלל שכלב אחר תקף אותו. ג'יימס כבר לא צעיר, אבל כמו עולת הרגל הרוסייה, זה לא מפריע לו להיות חיוני ומלא חיים. הוא נכנס איתנו חזרה אל המנזר, קפץ על הספה והתרוצץ עמנו במסדרונות. ג'וזה שיתף אותנו בקשיים שאונסקו מערימים על המנזר עם הכרזתו כאתה מורשת בין לאומית. ובשיחה שקיימנו בארוחה הציע שנתווך בינו לבין האדריכלים האיטלקים והישראלים במשימות השימור. כבוד גדול.
מול האפסיס של הכנסייה התרשמנו שוב מהריצוף הייחודי בכנסייה. השפעות ערביות על מעצבים ספרדים, קבע ג'וזה. יום יבוא ונעשה קטלוג של ריצופים שניתן למצוא בנפת ירושלים. לכל הגילויים המסעירים שהציע לנו ג'וזה, איפשר לנו להכנס אל מאחורי המזבח של הכנסייה. בדרך אל המסעדה של המנזר הראה לנו ג'וזה עוד קפלה אחת שתקרתה אבן. כאן אוהבים הפרוטסטנטים הגרמנים להתפלל. כמו הלותרנים בעיר העתיקה, הקפלה חפה מקישוטים, היא צנועה וסגפנית באופייה. מחוץ לכנסייה הראה לנו ג'וזה אבן טבועה בקיר ועליה ציור חרוט. היצירה האינפנטילית מתוארכת למאה הראשונה לספירה והיא נחשבת מרקע פגאני. מלחמות בעלות מתחוללת על אבן זו.
לארוחה הבאנו אנו לחם טרי וטוב גבינות עילית ובקבוק יין מרלו שיגשר בין הגבינות לבין החום באוויר. אבא ג'וזה סירב לקבל את מנחתנו והזמין אותנו לאכול את המזון מהמסעדה.ג'וזה הזמין אותנו לסעוד עמו. נכנסנו אל המסעדה והתיישבנו בשולחן אחורי. לשולחן הוגשה פסטה ברוטב עגבניות טריות עם בזיליקום, קערה עם פרמזן, בייגלה ירושלמי ובקבוק יין אדום, שעד סוף הארוחה התרוקן כלא היה. מנה שניה הייתה סלט כרוב וגזר, תבשיל שעועית וחזה עוף עם תפוחי אדמה. הטבח הפולני ניגש לוודא שהכל כשורה. החמאנו לו על האוכל והוא התנצל על טיבו. אם לא היו כל כך הרבה סועדים יכול היה להתקין לנו ארוחה טובה פי כמה אמר. נקווה שכשנגיע עם הכבש יוכל להצטרף אלינו הטבח. לקינוח שתינו קפה טוב. על המדרגות מעל רחבת הכניסה פתח עבורנו ג'וזה את השער. נפרדנו בחום והמשכנו אל יומנו.
