ביום שישי האחרון, השכם בבוקר, יואב גרר את הוריו להר תבור. קוראינו המסורים זוכרים בוודאי שלפני רגע, חבורת ניו גייט ביקרה בהר תבור. אז מדוע היה חשוב לשוב אל אותו אתר? ובכן, לא נכנסנו פנימה. ליואב היה חשוב לראות את הכנסיה הזאת מבפנים. בשנתיים האחרונות הפכו המבנים שברלוצי בנה בארץ למטרה כמו קלפים אותם אוספים חברי ניו גייט. ערפל כבד אפף את פסגת התבור. שדרות הברושים הקדושים, עמדו צנומים בדראמטיות. סוף דצמבר, השכם בבוקר, על פסגת התבור, זה המקום להיות.
אחרי שנהנינו מהערפל בחוץ, נכנסנו פנימה. השמועות על תקרת הבהט שחופתה במתכת בעקבות דליפות היו גורם העניין המרכזי. חבל להחמיץ את הפנים של כנסיה זאת. מדובר באחד מחללי הפנים היפים של ברלוצי, רהוט, מעודן, נקי. עבודת ריצוף מרשימה. מלאכת הבניה באבן עליה פיקחו מומחים מאיטליה, כפי שקראתם בפוסט הקודם, נשתמרו נהדר. מבקרים מכל העולם גודשים את כל אתרי התיירות הנוצרים בארץ בימים אלו. חוגגים את יום ההולדת של ישו. שיהיה להם לבריאות. במפלס התחתון התקבצו מאמינים מארה"ב ועם גיטרה אקוסטית ניהלו מיסה בכמה קולות.
המיסה האמריקאית התארכה במפלס התחתון ולא יכולנו לרדת לראות את עבודות הפסיפס. יצאנו והתקדמנו אל הקפה של האחים. אח מדרום איטליה הכין לשלושה קפה טוב, והתנצל שאין ברשותם פנטונה.
אין דבר. גם בלי פנטונה בחג המולד, היה יופי של קפה. יואב רצה לראות את הכנסיה היוונית. לפני כן הסתובבנו מעט בין האתרים החביבים על הפסגה, חורבות של מבנים שונים ובית הקברות המקסים. ביצורים איובים משנת 1212. קפלת הירידה, המונצחת בכתביו של פוקאס בשנת 1176, שאמר שהמקום נמצא במרחק מטווח קשת מהמנזר הלאטיני. שרידים ביזאנטיים שולבו במבנה במסגרת עבודתו של ברלוצי בהר תבור. בורות מים וקברים מתקופת בית ראשון נמצאים בסמוך. הדרך אל המנזר היווני עברה דרך חורבות משונות. מול שער המנזר היווני היו כרמים יפין המשקיפים על הסביבה. אולם היוונים בכנסיה על שם סט. אליאס לא רצו להכניס אורחים. נציב קטן שעמד מעל החומה אמר שלא ניתן להיכנס. נו, שויין. תודה בכל אופן. נספר שהיא נזכרת לראשונה ע"י וילהלם איש צור בשנת 1183, או מוקדם יותר בכתביו של פוקאס משנת 1177, בהם הוא מזכיר נזירים יוונים מתבודדים בסביבה. אמן יווני בשם סוקראטס עיטר את פנים הכנסיה בשנת 1912.
